שלושה שבועות תמימים אל תוך מציאות חירום מתמשכת, עולם התרבות בתל אביב לא מתכווץ אלא פשוט נעצר. אולמות נסגרו, מופעים ירדו מהלוח, הקהל נשאר בבית. פה ושם מתקיימות יוזמות קטנות תחת מגבלות כבדות, אבל הן לא מחזיקות מערכת שלמה.
הארכת מצב החירום לא נשארת ברמת החלטה ביטחונית. היא זולגת מיד אל תוך הכלכלה. עולם התרבות, שמבוסס על קהל, תזמון ותנועה, מוצא את עצמו ללא יכולת פעולה. וכשאין פעילות, אין הכנסות.
עולם התרבות על שלל זרועותיו מנסה להתאים עצמו למציאות. הופעות עוברות לרשתות, תכנים נפתחים לציבור ללא תמורה, יוזמות מקומיות קמות כמעט בן לילה. יש מי שמופיע במקלטים, יש מי שמפעיל אולמות קטנים תחת מגבלות, ויש מי שפשוט לא מוותר על הקשר עם הקהל.
כבר שש שנים שהמציאות כאן מתנהלת בין סערה לסערה. זה התחיל עם הקורונה, המשיך למערכות צבאיות חוזרות ונשנות, ובתווך ענפי שלמים לומדים לשרוד על קצה הנשימה. בעולם מתוקן ממשלה הייתה מחזיקה תוכנית מגירה למצבים כאלה. כאן נדמה שאין מגירה, אין שולחן, ואין תוכנית. רק אלתור מתמשך, ועולם תרבות שנשאר שוב מאחור.
לתוך הוואקום הזה נכנסת עיריית תל אביב יפו עם צעדים משלה. מועצת העיר אישרה פטור זמני מאגרות לעסקים, כולל היתרי לילה, שולחנות וכיסאות ופרגודים. זה ניסיון להקל. להוריד עומס. לאפשר תנועה גם בתוך מצב חירום.
כדאי לומר ביושר, פרויקט “צבע סגול” של המרץ2 קיבל אימוץ עירוני, מהלך שאיפשר לתושבי תל אביב לרכוש כרטיסים במחיר סמלי במיוחד. התמיכה הזו הפכה למופעים, והמופעים הביאו קהל. עם זאת, המהלך נשאר נקודתי ולא התפתח לכדי מנגנון רחב שיכול ללוות מוסדות עצמאיים גם ברגעי משבר.
מרכז התרבות המרץ2 בקריית המלאכה סגור מאז סוף פברואר. אפס הכנסות. ההוצאות ממשיכות לרוץ בקצב של כשלוש מאות וחמישים אלף שקלים בחודש.
“פטור מאגרת שולחנות וכיסאות לעסק שסגור לחלוטין זה כמו הנחה בארנונה למבנה שנהרס. זה נשמע טוב בהודעה לעיתונות. בפועל מדובר במאות בודדות של שקלים.”
מאת: יובל אראל |
תאריך פרסום: 24 במרץ 2026 |
מקור: yuvalerel.com