נדמה לי שאחד החלקים הכואבים ביותר בהתמודדות עם מחלות עיכול הוא הבושה. הרי "הנושא" שסביבו סובבת המחלה הוא במילא מפדח לשיחה ציבורית, אז כשזה גם כרוני וגם עוד מתפרץ כשאתה באמצע לבנות את חייך?
אבל בדיוק מתוך הכאבים האלו יצאו הכותבות יעל עצמון, שהמחלה התפרצה אצלה בגיל 26, ותובל יעקב מיכאל (שגם ביימה), שחולה בגסטריטיס. יחד רקחו את "שיחות עם בטן", שנפתח במסגרת "דיוקן היוצר" במרכז לתיאטרון עכו, ואני צפיתי בה במרץ 2 בתל אביב. זהו קברט שהוא בעצם אגדה קסומה — סיפורה של הנסיכה בטן (דניאל פלוצקי), שליטת ממלכת הנוחיות, שמעט לפני הכתרתה מתחילה להרגיש לא טוב.
לעזרתה של בטן מתגייסות שתיים: המשרתת אכילה רגשית (יעקב), שמפנקת בשלל חטיפים ופיצות מפתות, ומגדלנה (נוי שורץ) — המכשפה שמנסה לתת פייט עם כוסמת ירוקה, זרעי צ'יה וספורט. בסוף ילמדו שלושתן על "אכילה, מחלה וחמלה", כפי שמפרטת כותרת המשנה. בדרך הן יעברו בין שירים על שינוי תזונה, פיצות אסורות, ריבים, חרטות והשלמה.
זוהי הצגה קורעת מצחוק, גם עבור מי שבריא לחלוטין. זה קורה קודם כל כי עצמון ויעקב זורקות את הבושה מהחלון ומניחות פשוט אסלה ענקית (מקלקר) על הבמה שהעלילה מתנהלת סביבה. שנית, כי כל אחת משלושת הדמויות מאובחנת באופי מוגדר, איתו היא הולכת עד הסוף אך מבלי לאבד את האנושיות.
"אכילה" היא פאם פטאלית מדרדרת, השטן על הכתף; "מגדלנה" היא מעין יועצת שכבה, כזו שברור לך שהיא צודקת אבל אין לך כוח להקשיב לה; ו"בטן" — בביצוע מרהיב של פלוצקי — היא יצור חסר אונים שפוצח במונולוגי ג'יבריש כעוסים וארוכים שהפילו אותי מהרגליים.
גילוי נאות — יעל המחזאית היא חברה טובה מימי התואר, וכבר אז התבלטה ביצירות טובות הלב, האישיות והמצחיקות שלה. במחזה הזה יעל ותובל חושפות את הבטן הרכה (תרתי משמע) ומעוררות הזדהות עמוקה. הרי גם ללא מחלה כרונית — מי מאיתנו לא התמודד עם הקושי בשמירת אורח חיים בריא?
"שיחות עם בטן" תוצג שוב ב-1.1 במרכז לתיאטרון בעכו ובתחילת פברואר שוב במרץ 2. אם אתם רוצים לחוות כישרון צעיר, נשי וחכם, המדבר הכי חשוף והכי מקסים — זאת תהיה כנראה היציאה הכי מוצלחת שלכם בזמן הקרוב.
מאת: כליל חיון | תאריך: 28 בדצמבר 2025 | מקור: מעריב | צילום: ליאור וקסלר